חותכים פרוסה עוגה. ואז מנסים ליישר. ואז עוד אחת. ועוד אחת. ואז מנסים ליישר. אם זה נראה בסדר, סבבה. אם אפשר, בהדרגה אפשר להעביר את העוגה לתבנית קטנה יותר. שייראה כאילו שזה תמיד היה ככה. אולי להכין עוד קצת קרם ולצפות מכל הצדדים. שירגיש כאילו תמיד היה ככה.
רק שבסוף, כשנשארת רק פרוסה אחת אחרונה, כבר אי אפשר להסתיר. גם אם כבר עיגלנו פינות וקראנו לזה קאפקייק. ושמנו סוכריות קטנות. ואפילו נר. יש גבול כמה פרוסות אפשר לאכול מהעוגה הזו ולהשאיר אותה שלמה. כי בסוף, לא תישאר עוגה. גם אם מאוד נתאמץ להסתיר את זה מעצמנו.