מסביבה אנשים רוקדים. פרועים. אורות מבזיקים. מוזיקה בקולי קולות. כדורים עוברים ידיים. הטבע מציף את כולם. והיא, שעד לפני רגע הייתה אחת מהם, פשוט נעצרה במקום. באמצע היער. מסתכלת סביב. כאילו שהייתה טיפת שמן שצפה ברגע מעל כל המים.
פתאום, התנועות שלהם נראו זרות. האורות סנוורו אותה בחשיכה. המוזיקה כבר לא הסתנכרנה עם מי שהיא. היה לה קר. והכל צרם. כל כך צרם. הרגישה תקועה שם. וכולם נראו לה כל כך מזויפים. משוכנעים שככה נראים החיים האמיתיים. בזמן שברחו מחייהם לתוך אובדן החושים.
אה לא, הכל בסדר. היא חייכה לחברה דואגת. לא נכנסתי לסרט רע של הזיות. הנה עוד רגע חוזרת לרקוד. רק שבפנים, כבר לא הייתה שם. פתאום נזכרה מי רצתה להיות. הבינה מה צריך להתבצע. וכל מה שנשאר, הוא רק לעבור יום ולהתחיל לפעול.
והיא, מעולם לא הרגישה יותר בחיים.