רעיון מעולה. המון מוטיבציה. יציאה לדרך. הסתערות לכיוון המטרה. אחרי הכל, זה חדש. מבריק. מדליק. ממלא אנרגיות. מדמיינים כבר איך זה יעבוד. מוכנים לעשות את כל מה שנדרש כדי שיצליח. אחרי הכל, אין מצב שלא. אחרי הכל, רעיון מעולה, איך לא יצליח.

חושבים מי קהל היעד. מי בטוח צריך אותו. מה המצב שלהם. מה חסר להם. מה מפחיד אותם. ואיך אפשר להרגיע אותם לקבל את הרעיון. זה, שבטוח יעזור להם כל כך. ואז, הרעיון מתעצב אפילו יותר. והמוטיבציה רק עולה. הרי אין סיכוי שזה לא יצליח.

מתחייבים לפרויקט. מתכננים, מחלקים משימות ויוצאים לדרך. מסתערים. בונים. מפתחים. משקיעים כסף. מכינים. בונים מערכי שיווק. שוכרים אנשים. ויוצאים למכור. ואז, משום מה, זה לא תמיד עובד. או שזה לא נמכר בכמות שרצינו. ועכשיו, המוטיבציה מתחלפת באכזבה, בכעס ובתסכול.

משנים את שיטת השיווק. לא תמיד עובד. מחליפים את אנשי המכירות, אולי זה העניין. גם זה לא. רבים קצת, גם זה לא פותר שום דבר רציני. בוחנים אולי כדאי לשנות את השיווק כך שיתאים לטרנד הנוכחי. קונים ציוד. עושים את מה שצריך. וגם זה, לא מניב מספיק תוצאות כדי להגיד "וואלה הצלחנו".

ואז, במקרה, בשיחה עם מישהו שאמור היה לקנות. ולא קנה. אנחנו מגלים שהוא לא באמת היה צריך את זה. למרות שאצלנו בראש זה היה נשמע תפור עליו. הוא פשוט לא היה צריך את זה. ואת מה שהוא כן צריך, יכולנו לספק לו די בקלות.

אם רק היינו עוצרים ושואלים. במקום להניח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.