רוב האנשים לא יודע את זה, רק שיש סוד ליצירת קשר עין. הרי כולם מדברים על זה שקשר עין חשוב ליצירת חיבור עם האדם שמולנו. וחלקנו באמת יודע ליצור קשר עין מבלי לבהות או חס וחלילה, לנעוץ מבט בצורה מפחידה. רק שהסוד לא טמון בקשר העין עצמו. אלא בהפסקות.

קשר עין בלתי פוסק הוא כמו דיבור בלתי פוסק. כמו נשימה בלי נשיפה. אינטנסיבי מדי. אפילו לא אנושי. כי בצורה טבעית, כשאנחנו יושבים מול אדם, אנחנו שוברים את קשר העין מדי פעם. וזה בדיוק מה שחשוב לעשות כששומרים על קשר עין. שוברים אותו מדי פעם.

אותו הדבר עם הציפיות שלנו מעצמנו. עודף ההסתערות קדימה, לפעמים יכול לחנוק אותנו. מרוב התלהבות ורצון לכבוש את המטרות, אנחנו שוכחים לעצור לרגע. אפילו מפחדים לעצור. מענישים את עצמנו כשזה קורה. מרגישים אשמים. כי הפסקנו להיות בתנועה.

רק שבדיוק כמו בקשר העין, ההסתערות נדרשת. היא חיונית. היא בונה. ובדיוק כמו בקשר העין, גם העצירה. למרות שהיא קוטעת את הרצף. וכמוהן גם היכולת לקבל את המצב. את הקונפליקט שבין הנשימה לנשיפה. כי הוא מהות החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תפריט נגישות