החול כבר ראה הכל. הרוח מניעה אותו. גלים באים. גלים נסוגים. גאות ושפל. שמש מייבשת וגשם מרווה. ואז שוב. ורק האנשים מופתעים בכל פעם מחדש. הם בונים ארמונות ממנו, רק כדי שיהרסו עם הזמן. מציירים בו. ואז באים הגלים ומוחקים אותם.

רק החול כבר לא מופתע. הוא ראה את זה קורה. פעם אחר פעם. הילדים שרצים ומשחקים הופכים לנערים שבאים להסתכל ולבסוף למבוגרים שבאים להירגע. והם, בכל פעם חווים את החוויה מחדש, אחרת. והוא, יודע שזו אותה חוויה. זה הם שמשתנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תפריט נגישות