אם הכל היה טכניקה, אז רק היה צריך לשנן. לא היו תוצאות טובות יותר או פחות. ואז או שיש לנו את זה או שאין לנו את זה. כל הספורטאים היו מגיעים לאותן התוצאות. כל אנשי המכירות היו מוכרים את אותן הכמויות. וכל האנשים שהיו מנגנים את אותם הצלילים היו נשמעים אותו הדבר.
רק שזה לא באמת עובד ככה.
יש משהו בנו שטוען את הטכניקה במי שאנחנו. הופך אותה לכבלים שמוליכים את מי שאנחנו החוצה. בגלל זה, כשאנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים, מרגישים את זה. ובגלל זה, כשאנחנו עושים משהו מתוך כוונה אבסולוטית להצליח, רואים את זה ממש.
זה לא שהטכניקה לא נדרשת. או שלא צריך לתרגל אותה עד שהיא ממש טובה. רק שאין טכניקה אחת שמתאימה בצורה מושלמת לכל האנשים. להיפך. אנשים לומדים טכניקות ומשתמשים בהן בדרך שלהם. גם כי הבינו אותן בצורה מאוד מסוימת. וגם כי הם מגבשים את הקול שלהם בתוכן.
הטכניקה מאפשרת למי שאנחנו ומה שאנחנו להשתלב. מסע מפותל של פיתוח הכלים הפנימיים שלנו והכלים החיצוניים שלנו. ובתוך כבלי החשמל המשולבים האלה, זורמת הכוונה שלנו. מי שאנחנו באמת. ישר אל המטרה.