"כשאתה מסיים את השימוש בכבל, קפל אותו תמיד בצורה נכונה ושים במקום. לא פשוט לגלגל ולזרוק לתיק. למרות שזה יותר מהיר וחבל על הזמן. כי הזמן, שוחק את הכבל ומשחרר את ראשו מהפלסטיק שחובק אותו. ואז זה עניין של זמן עד שיתקלקל ונצטרך לזרוק אותו".

הוא הסתכל על הזקן ולא הצליח להבין מה טיב העניין. הרי תמיד אפשר לקנות כבל חדש. זה לא כזה יקר. "ציוד טוב, כמו גם אנשים טובים", עצר הזקן ונשמע מהורהר, "לא מוצאים בקלות. צריך לשמור על מה ששומר עליך. כדי שכשיגיע הרגע ותצטרך אותו, הוא יהיה שם עבורך.

אל תעשה את זה רק בשביל לחסוך את המאמץ שבהשגת החדש. לפעמים החדש נדרש. תעשה את זה בשבילך. כי הכבוד שאתה נותן למה ומי ששלך, הוא הכבוד שאתה נותן לעצמך. וכשאתה מגלגל וזורק את מה ששלך, אתה מגלגל וזורק חלק מעצמך. רק כי חבל לך על הזמן.

זו הסיבה שעדיף להיות שוליה לפני שאתה מתהדר בתואר איש מקצוע. ללמוד. לטעות. שיהיה מי שיעזור לך לתקן. ושתלמד להעריך את הדרך. ואת התוצאה. כי היא לא מובנת מאליה. ואז, תדע להעריך את עצמך. לא ככוכב עולה או טאלנט. אלא כאיש מקצוע שמומחה בתפקידו".

רק שהתלמיד כבר לא הקשיב. במחשבתו הוא כבר הקים חברת מחשבים. מנכ"ל גדול שכולם מפרגנים לו ומקנאים בו. והחלום, קרץ לו הרבה יותר מהדרך. כי הדרך הייתה קטנה עליו. והוא, כבר רצה לזרוק ולגלגל את התקופה הזו ולחיות בעתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.