היד בתוך המים. מנסה לתפוס. רק שהדג… יש לו תוכניות משלו. רוצה לשרוד עוד יום. מתחמק ימינה ושמאלה עם הזרם. חלקלק וחמקמק. ואז שוב. ושוב. כאילו מתגרה בנו. ולא משנה איך נשחק עם היד, הוא יודע איך לשחות מסביב. זה מעצבן.

בגלל הכעס, האינסטינקט הוא להפעיל כוח. רק שמה שעובד בחוץ, עובד הפוך במים. ככל שמפעילים יותר כוח, ככה המים מתנגדים לנו יותר. והדג, הוא דווקא יודע את העבודה. כל חלק בו בנוי להניע סביבו את המים ביעילות. כך שחוקי המשחק נגדנו.

הפתרון היחיד הוא לנשום עמוק ולשחרר. לשחרר את הכעס ואת הרצון לתפוס את הדג. להשאיר אותה רפויה במים. לאפשר לדג לעבור מעליה ללא חשש. ובמקום לכווץ את כף היד ולנסות לתפוס אותו, פשוט להרים אותה החוצה מהמים. עם הדג. ללא מאמץ.

רק שלא מדובר פה באמת על דג. אלא על כל דבר שרצית אי פעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.