נהיה שלו

אדוני, זה לא בקבוק שאנחנו מקבלים. אבל, מצאתי אותו. אי אפשר לחרוג? אי אפשר אדוני. אני מאוד מצטערת. לא מזכים אותנו עליו. הוא שמע את השיחה הזו בצורה מעומעמת. עדיין מנומנם. כאילו שאותו אדם דיבר עם מישהי לידו. והם באמת היו לידו. סוג של.

הוא הרגיש שהאדון הרים את הבקבוק. והחזיר אותו לשקית. הפעולה נעשתה באיטיות, שהיה קשה לפספס את העצב שבה. אפילו שלא ראה את הבעתו של האדון. טלטול נוסף. הרגיש את השקית הריקה מונחת על השולחן. ובכן, כמעט ריקה. כי היה בה בקבוק אחד.

בפתאומיות, הוא הרגיש את עצמו נשלק החוצה מהבקבוק. משתחרר סוף סוף. מתמתח למלוא גודלו. וברגע אחד, הוא ניצב לו מול האדון ששמע מקודם. מעכשיו, האדון שלו. שחררת אותי מהבקבוק, הוא אמר. ועכשיו מגיעות לך 3 משאלות. אף אחת מהן אגב, לא יכולה להיות לקבל עוד משאלות.

הוא היה עסוק כל כך בשמירה על ארשת הפנים הרצינית, עד שכמעט לא שם לב מי יושב מולו. איש מבוגר. פניו מעוטרות בשפם. הבעתו המומה. לא היה לו שום מושג שזה עומד לקרות. רק ניסה להבין מה יעשה עם הבקבוק המוזר. זה שלא יכול היה לקבל עליו כסף.

ובכן אדוני, הוא אמר בטון מרגיע. אחרי הכל, הוא לא באמת התכוון להפחיד את האיש. מהן שלושת המשאלות שלך? האיש בחן אותו במבט איטי וחושד. אתה פורץ? הוא שאל בחשש. לא, השיב לו המתמתח. אני הג'יני. הג'יני של הבקבוק. ולאחר מאות שנים שהייתי כלוא, שחררת אותי.

מהן שלושת המשאלות שתרצה, אדוני? הוא שאל שוב ברוך. מעולם לא ביקשתי דבר, אמר האיש. ואני לא מתכוון גם עכשיו. בטוח יש משהו, אמר הג'יני בקול מפתה. כסף. כולם רוצים כסף. אדאג לרפד את הבית שלך בשטרות של מאתיים. לא, השיב לו האיש. איני עשיר. רק שאני לא רוצה את כספך.

אז בטח נשים, המשיך הג'יני. בגילך, בטוח שנשים ישמחו אותך. האיש חייך ברכות אל הג'יני. מאז שאשתי נפטרה, לא חיפשתי אחרות. טוב הלב שלה טען אותי. והגעגוע… הוא ממלא אותי באותה מידה שהוא שורט את נשמתי. אז אחזיר אותה לחיים? המשיך הג'יני. לא, תן לה לנוח על משכבה בשלום.

בטוח יש משהו שאתה רוצה, המשיך הג'יני. אני רוצה לשתות תה, אמר לו האיש. רוצה שאגשים עבורך את התה הטוב בעולם? אמר הג'יני בספקנות. זו אמנם מטלה פשוטה. ועדיין, בתוך תחומי יכולתו. לא, השיב לו האיש. אם תרצה, תכין. לא כמשאלה. ואם תרצה, תכין גם לעצמך כוס.

הג'יני ניגש להרתיח את המים. לאחר מספר דקות, הקומקום שרק. הוא הניח את שקיות התה בכוסות. מזג בזהירות. ערבב. והגיש את הכוס לאדון. ישב מולו. הישיר אליו מבט. ושאל. עכשיו מה, אדוני? מוכן למשאלה שלך? האיש חייך אליו. אין לי רצון במשאלה.

ספר לי קצת על עצמך, ביקש האיש. והג'יני, שגם ככה לא היה לו משהו טוב יותר לעשות, החל לספר. עלילות מקפיאות דם. שודדים. הרפתקאות. אהבה. רצח. כיבוש. שלל רב שממלא מערות אין סופיות. כל מה שאחרים ביקשו. והאדון הקשיב בנימוס. מחייך מתחת לשפמו עד שהג'יני עצר לרגע.

אתה יודע, אף אחד לא באמת התעניין עד עכשיו, אמר הג'יני. ישר רצו למשאלות. שיחקו את המשחק מיד לאחר שקיבלו את הכללים. יצאו להרפתקאות שלהם. ניסו להתחכם. חיו את החיים שתמיד רצו לחיות. רק שהוא עצמו, היה מבחינתם רק כלי במשחק. ועכשיו, הוא היה סקרן. האיש חייך.

ספר לי קצת על עצמך, ביקש הג'יני. והאדון, הסכים. סיפר לו על עיר הולדתו הקטנה בגרמניה. על עשרת אחיו. על היום שבו ההם הגיעו. היום שבו נאלץ להסתתר ולברוח. השאיר את אחיו והוריו מאחור. לא יודע שלא יראה אותם שוב. ברח ונתפס וברח. לא איבד לרגע את תקוותו.

הקים משפחה משלו. הקים עסק וצפה בו מתרסק. החל לעבוד כשכיר יומם וליל בעבודה לא מתגמלת. יצא לפנסיה כפויה ביום שאשתו נפטרה. נאלץ להילחם עם ביטוח לאומי כדי לשרוד. החיים הצליפו בו ללא לאות. והוא, רק המשיך בדרך. יודע שיש לו עוד בשביל מה לחיות.

הוא ראה את נכדיו הופכים להורים. את בנותיו מתבגרות. וחש גאווה. לצד הכאב. ועם השנים, כל אחת מהן שקעה לחייה. הן באו לבקר אותו כמובן. רק שרוב הזמן היה לבד. ולא היה לו מישהו שיקשיב לו. ופתאום, מבין הבקבוקים הוא הופיע. ומבלי לשים לב, הגשים את משאלתו למרות שלא ביקש אחת.

הוא רק רצה מישהו שיקשיב. מישהו שיהיה שם לגמרי בשבילו. והג'יני, הבין ברגע כי כל ההרפתקאות אינן משתוות בעיניו של האדון. אינן משתוות בכלל מול אדם אחד שמוכן לדבר אתו. להקשיב לו. להתעניין בו. לפני שיחדול. וברגע אחד, הוא נהיה שלו.