עמוק בים הציפיות צף לו הרצון. שוכב על רפסודה של כוונות טובות. מנווט בין זרמים חיצוניים ופנימיים. מנסה לרתום את רוח ההצלחות באמצעות מפרש האמונה. לפעמים נסחף ולפעמים מנווט. לפעמים בלב הסערה, בקושי יכול לראות. ולפעמים לא זז, כשאין כל רוח.

רק שזה המסע שלו. בין אם ירצה ובין אם לא. אם יבחר להתמודד ולהתקדם או לקוות שכוחות הגורל ייקחו אותו לאן שירצה. יודע, כי אם לא ישלוט בדרכו, הוא ייסחף למקום אחר. טוב יותר או רע יותר. ולא מספיק רק לקוות לטוב. כי עצירה ממושכת מדי, באמצע הים, משאירה אותו לחסדי הגורל.

והגורל, מעדיף תמיד את המנצחים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.