פירורי תובנות

דשא

הגזע הקשוח לא עזר לו. גם לא שורשיו העבים. הרוח הניעה בעוצמה את ענפיו עטורי העלים כאילו היו מפרשים. ואיתם, גם הוא קרס. שורשיו חשופים לאוויר. הגשם, שפעם היה מרווה אותו, הצליף בו. כאילו כדי להעליב. וכל גודלו האימתני, הפך למשקל עצום שפעל נגדו. קרס.

ליד לחיו, נעו במהירות עלי דשא. הרוח הניעה גם אותם בעוצמה. והדשא הקטן, שכל כך קל לדרוך עליו ולתלוש אותו, דווקא שמר על מקומו. שורשיו הזעירים סבוכים באלו של אחיו. מחבק את האדמה מבפנים. נע בגמישות אל מול הרוח. ובין מטח למטח, חזר למקומו. כאילו שום דבר.

זו דרכו של עולם. לא החזק שורד. אלא אלו שיודעים שזה לא משנה שהם עלים קטנים. כל עוד הם מוכנים לשלב את שורשיהם עם הדומים להם אל מול הנסיבות. מתאימים את עצמם האחד לשני. וביחד, שורדים גם את התקופות הקשות ביותר. לא גבעולים קטנים. דשא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות