הוא הביט על הדף. לא מאמין. כל החומרים והשלבים האלה, רק כדי שתהיה בסוף העוגה שהוא כל כך רצה לאכול? הוא הרי אכל אותה בעבר. ממש טעימה. ורצה להכין אותה בבית. רק שאין מצב שהוא באמת עושה את כל זה.
הוא ויתר על הקמח. עושה המון בלאגן בבית. קפץ ישר לשלב של השמרים. אלה מאיצים את התהליך. עם זה הוא הסכים. הוא הלך לאט לארון. הוציא את הסוכר. רק שמשהו בכמות הסוכר שבמתכון נראה לו הזוי. כל כך הרבה סוכר? נשים רבע מזה. זה מספיק. לא צריך להגזים.
את השלב של הביצים לא לגמרי הבין. 4 ביצים? טוב, שבר 4 ביצים לתוך הקערית. ערבב טיפה. כי היד כאבה לו. מה יעשה. היד כואבת. ואת השמן, נראה לו כבר מוגזם כל הסיפור הזה. נוותר. אולי יוסיף קצת בסוף מלמעלה כשהעוגה תצא מהתנור, בשביל הטעם.
הוא הכניס את הבלילה לתנור. חיכה 40 דקות. וזה לא בדיוק נראה כמו העוגה שחשב עליה. מעצבן. אולי המתכון לא טוב. הרי הוא יודע שהעוגות האלה טעימות. רק שהוא, כמו תמיד, מחליט מה מתאים לו ומה לא. מה נכון ומה לא. ומה לעשות, במקום עוגות, ימשיכו לצאת לו חביתות שמרים.