במהדורת חדשות ממוצעת, יש יותר פרשנות מתוכן. זה לא מקרי. בדרך כלל, אין המון חדשות. ואפשר להעביר אותן ב-5 דקות מרוכזות. גם כשקורה משהו חשוב. רק שכדי למכור פרסומות, צריך יותר הפסקות לפרסומות. וכדי שיהיו יותר הפסקות לפרסומות צריך יותר תוכן. אז מה עושים? יוצרים תוכן.
רק שזה לא קשור רק לפרסומות וגם לא רק לחדשות. זה נכון גם בקשר לרוב הספרות הכתובה. והסרטים. והמאמרים. והכל. אי אפשר לגשת ישר ולעניין. זה פשוט מדי. ענייני מדי. יבש מדי. ואנחנו, שרוצים להבין קצת מעבר, צריכים קצת יותר "בשר" בתוכן. דוגמאות. המחשות. סיפורים.
אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מבינים. הרבה יותר משאנחנו באמת רוצים להבין. כמו בבחירת אבקת כביסה. לא מעניינות אותנו הנוסחאות הכימיות והמהלך של הריאקציה. מספיק שנבין שיש שם חומר שגורם לכדוריות הלבנות והכחולות להלבין את הסיבים האפורים ולגרש את החיידקים הרעים.
כדי להרגיש שאנחנו מבינים, מספרים לנו סיפור. מגדירים מי הרע. מי הטוב. מה המטרה שאליה אנחנו שואפים. מה מקשה על הטוב לנצח את הרע. ומהם האירועים שיוצרים מתח במהלך הדרך. גורמים לנו להזדהות עם הטוב. לרצות להביס את הרע. אפילו אם הטוב לא מושלם.
רק שבתודעה שלנו נמצא הרבה יותר מסיפור אחד. מעבר לדברים שקורים לנו בחיי היום יום, יש הרבה דברים שנלחמים על המקום בלוח הפרסום שבמוח שלנו. חדשות. מידע שקראנו או שמענו. מוצרים שרוצים למכור לנו. ואפילו תכנים שאנחנו סתם צורכים בטלוויזיה. או מוזיקה.
הם כולם נלחמים על מקום במוח שלנו. וכשכולם מספרים סיפורים ששווים בחשיבותם… המוח שלנו מתחיל לסנן. מה שלא חשוב או גורם לנו להתרכז בו, עובר לרקע. ובגלל שלכל אחד שמספר סיפור כזה יש אינטרס שהסיפור שלו יישאר במרכז… הם מתחילים להחריף את הטון.
כל דבר נהיה נורא. כל דבר קרייסיס. כל דבר הורס, משמיד ומדכא. המילים הופכות לקיצוניות יותר. ואיתם גם המסרים. רק שהמילים האלו נדבקות ללוח המודעות. מחלחלות אל תוכנו. ואז צפות מחדש אל המודעות שלנו. ולאט לאט נוצרת אצלנו התחושה שהכל נורא. הכל מדכא. והעתיד מפחיד.
אני לא אומר שאין שום דבר שצריך להתגונן בפניו. יש. ואני לא אומר שאין סיבה לפעול למעט מטרה כזו או אחרת. ברור שיש. רק שכשמעמיסים על אדם יותר מדי תחושה שהוא חייב להתגונן מהכל… יש גבול לכמות הלחץ שאדם יכול לשאת. והגיע הזמן שנתחיל להתחסן לעוצמות המסרים הקיצוניות.
כדי להתחסן נגד קיצוניות המסרים, רצוי שנתחיל לצרוך את כל הסיפורים שמנסים לטפטף לנו עם קורטוב של מלח. מתוך הגיון בריא. לסנן את המילים הכועסות, המפחידות והנוראיות. להבין 3 דברים: מה קורה, האם נוכל לעשות משהו בקשר לזה ומה אנחנו צריכים לעשות אם כן.
במידה ויש משהו שנוכל לעשות, עלינו לעשות אותו מתוך שיקול דעת רגוע וענייני. במידה ולא, עדיף שנרשום בראש שהבנו ונשחרר את הנושא. הגיע הזמן להיות קצת יותר תכל'סיים. להשיב את השפיות בעידן הכעס, הסטרס והפאניקה. כי הם רק מונעים מאתנו להיות יעילים. להיות מי שאנחנו באמת.