לקוח הוא סתם מילה. מוצר הוא סתם מילה. שירות הוא סתם מילה. מחיר הוא סתם מילה. המילים האלו יוצרות תפקידים לתוך משחק. כדי ש"לקוח" יקנה "מוצר" או "שירות" הוא צריך לקבל את זה שהוא ה"לקוח".

מתוך תפקידו כ"לקוח" יש לו "צרכים" ו"רצונות". על "בעל המוצר" לדאוג שה"לקוח" יבין כי ה"מוצר" או ה"שירות" עונים על ה"צרכים" וה"רצונות" שלו. רק אז הוא יוכל "להרוויח" כסף, "להתפרנס" ולפתח "מוצר" נוסף.

כללי המשחק נותנים מהות לתהליך הרכישה ובכך מנציחים אותו. משפך שאליו מכניסים אדם כאילו היה מספר השקלים שבכיסו רק כדי שיצא עם חיוך ומוצר שהוא לא צריך. פס ייצור שכסף נכנס מצידו האחד ויוצא מצידו השני.

ומה אם במקום תפקידים היו בני אדם? ומה אם במקום שירות לקוחות היתה אכפתיות או יחס חם ואנושי? ומה אם כסף לא באמת היה העניין אלא הערך שאותם בני אדם מקבלים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.