"הדור של הצעירים רקוב מהיסוד", היא אמרה. "אין ערכים. אין כבוד למבוגרים. המוזיקה שהם שומעים… אין בה טיפת רמה. הם חלשי אופי. עסוקים מדי בעצמם. באגו השברירי והרגיש שלהם. לא מסוגלים להתמודד עם ביקורת. והכי גרוע, אין להם רצון אפילו להקשיב. רק אני ואני ואני".
"ואת?", שאלתי אותה. "מה זאת אומרת?", היא ענתה. "אני בכלל לא מדברת עליי. תראה את החדשות. הן מלאות באלימות. ההוא רצח את אבא שלו. אלה התחילו להשליך כיסאות האחד על השני. את זאת עצרו עם סמים. והנהג השיכור שהרג משפחה. זה לא קשור אליי. זה הם. רקובים מהיסוד".
"לא פגשת אף פעם מישהו איכותי מהדור של הצעירים?", הקשיתי. "הרי בטוח יש כמה יוצאי דופן. לא יכול להיות שהם כולם רעים". היא לא חיכתה יותר מדי והשיבה "האחיינים שלי מקסימים. תלמידים מצטיינים. אמנם קצת תקועים בטלפון שלהם. רק שגידלו אותם כמו שצריך. אז הם אחרים".
"ומה אם כל אלה שבולטים לך בעין בדור הצעיר הם השליליים?", המשכתי להקשות. "יכול להיות שבחדשות לא שמים דגש על כל האיכותיים? אלה שמתנדבים ועוזרים. אלה שמקימים מיזמים שעוזרים לאחרים. ואפילו אלה שעוזרים לשכנה להעלות את הקניות למעלה?
הרי בהם אין רייטינג. החדשות זקוקות לרייטינג כדי למכור פרסומות. וכשאדם מתנהג בצורה רגילה, בדרך כלל לא נשים לכך לב. בדיוק כמו לנהגים הטובים על הכביש. את מי נזכור? את אלה שחתכו או נדחפו. רק שהנהגים, שנוהגים כמו שצריך, גם ככה מתנהגים כמו שצריך. אז הם נבלעים ברקע.
אולי הגיע הזמן להפסיק לצרוך כל כך הרבה תקשורת ולהתחיל לחפש את הטובים. הרי לא יקרה דבר אם לא נשמע על ההוא שרצח. על המכות והכיסאות. על הסמים. ועל הנהגים השיכורים. זה לא יעלים אותם. ובטח לא יטפל בבעיה. ואם כן נמקד את עצמנו בטובים, המצב יכול להשתנות.
חיזוק אלה שטובים והעברת המיקוד אליהם, יגרום לאנשים לשאוף ליותר. הרי שיאי עולם נשברים רק כי השיא הקודם נשבר. מתוך השראה. נתינת דוגמה אישית. ושיפור מתמשך שלנו. ההשראה הזו, תגרור את כל מי שסביבנו למעלה.
ומה לעשות עם אלה שלא טובים? להעלות אותם. להאמין בהם. בדיוק כמו המורה ההוא שידע להיות שם בשבילנו ולהעלות אותנו. כי כל אדם צריך מישהו שיאמין בו. לא משנה אם הוא לא קיבל את זה מהבית. או שלא האמינו בו בבית הספר. או בעבודה".
"כן, אבל אבל…", היא המשיכה. "המוזיקה שלהם… הרמה… הסלולאריים…". "את זה אמרו גם על הדור שלך", השבתי לה. "וגם על הדור שלפניך חשבו את אותו הדבר. רק שאם קנינו את זה שאנחנו היינו גרועים והם גרועים יותר, המצב לא ישתנה. רק יחריף.
זה לא עניין של דור גרוע או לא. אלא איפה את מעדיפה להיות. בצד של המתלוננים? אלה שלא משנים דבר ומעדיפים להתנשא מהיציע בזמן שהמצב מתדרדר? או בצד של אלה שבונים אחרים? מאמינים בהם? ומכוונים אותם להצליח יותר?".
אני יודע באיזה צד בחרתי. ועכשיו, הכדור שלה בידיים שלה.