לפעמים יש תקופות כאלה. אין לך מצב רוח. תחושה כאילו כל דבר שעשית לא מניב את התוצאות שרצית. המון גז בניוטרל. וכאילו שזה לא מספיק מעצבן. יש תחושה כאילו לכל השאר הכל עובד כרגיל. לפעמים אפילו יותר טוב מהרגיל. וכל מי שחשבת שיעזור לך עסוק בענייניו.
אין שום תחושה יותר מעצבנת מזאת.
פתאום, כל דבר קטן שלא עובד כמו שרצית מרגיש גדול. והם מצטברים. כי ככה זה כשנמצאים בתקופה שכזאת. הדברים הטובים נעלמים ברקע. וקל לראות בעיקר למה רע. ואם זה המצב שאליו הגעת, אני מבקש ממך לעצור לרגע ולהקשיב.
מורה טוב שהיה לי אמר לי תמיד למצוא סיבה להסתכל קדימה. לא למעלה. קדימה. לעבר המרחב. למטרה הבאה. כי ברגע שמסתכלים למטה, רואים רק את המצב הקיים. רק מה שמתרחש באותו הרגע. ומאוד קל להתבלבל בין הדבר שאנחנו רואים לאפשרויות שקיימות בפנינו.
כשהכל טוב, זה יכול להיות מאוד מהנה להסתכל על הדרך. ליהנות ממנה. לחוות אותה עם כל החושים שלנו. גם זה נדרש. רק שאם אנחנו רגילים רק להסתכל על הדרך, זה הופך להיות ההרגל שלנו. וכשאנחנו מסתכלים למטה, אם אנחנו נתקלים במכשול, פתאום, המכשול הוא כל מה שיש.
אנחנו תקועים מולו. מתסכל. מרגיש לנו שאין שום דבר חוץ ממנו. ואין שום פתרון. רק שיש. להרים את המבט. לא הרבה. שלא יחשבו בטעות שמצב הרוח שלנו השתפר. רק קצת. להסתכל שוב על המטרה. ואז משהו מאוד מעניין יתחיל לקרות.
כשאנחנו מסתכלים קדימה, אנחנו עדיין רואים את המכשול. רק שאנחנו גם את הדרך. וגם את מה שמסביב לדרך. פתאום, אנחנו יכולים לראות דרך אחרת סביבו. וזה נכון שאם היינו עושים את זה קודם, גם יכולנו להימנע ממנו מראש. רק שזה לא קרה.
הדבר הראשון שאנחנו חייבים לעשות במצב שכזה הוא לקבוע יעד בעתיד. לא רחוק מדי. לא גדול מדי. משהו שאפשר להשיג. משהו שימשוך אותנו קדימה. משהו שיאפשר לנו לא להיות תקועים ב"כאן ובעכשיו". להתנתק. לצוף לרגע. לנשום.
ואז לחשוב איך להשיג אותו. למרות המכשול. לתכנן את התוכנית. לצאת לדרך. ופתאום, תוך כדי התקדמות, נגלה פתאום איך אפשר להתמודד עם המכשול. בחלק גדול מהמקרים, זה דורש רק להמשיך עוד טיפה קדימה. בחלק, נצטרך לבצע עוד צעדים.
רק שאז, אנחנו בתנועה. תנועה לכיוון פתרון. תנועה לכיוון מטרה. תנועה לכיוון תקווה.